פסק-דין בתיק ע"א 20832-06-11

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט יואל עדן) מיום 1.5.2011, בת.א. 1206/05, אשר דחה את תביעת המערערים, שעילתה לשון הרע בגין פרסום אשר ביצע המשיב במסגרת פורום באתר אינטרנט, וקבע כי הגם שלא הוכיח המשיב את טענתו בדבר אמת בפרסום, קמה לו הגנת תום לב בפרסום.

המערערים ביקשו לצאת כנגד קביעה זו של בית משפט קמא וטענו כי אין במכלול הנסיבות, שהוכחו בעובדה, כדי להקים למשיב את הגנת תום לב בפרסום.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. המערערים, אב ובנו. בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה ולפרסומים הנדונים, כיהן האב כסגן ראש עיריית אילת ומנהל עסק באילת. הבן פעל כשחקן כדורסל בקבוצת הפועל אילת, וכן הועסק כמאמן כדורסל ומנהל בית הספר לכדורסל באילת.

3. המשיב תושב אילת ומי ששימש כעוזר לראש העירייה הקודם, אשר נכשל בהתמודדותו בבחירות בהן נבחר ראש עירייה אחר, שהמערער 1 שימש כסגנו.

4. אין חולק כי המשיב עשה שימוש בפורום אינטרנט פתוח לציבור המכונה "עצם העניין", הקשור לתחנת רדיו מקומית הפועלת באילת. בחודש פברואר 2005, כתב במסגרת הפורום, אמרות שונות, לגביהן טענו המערערים כי הינן אמרות דיבה, כמשמעותן בחוק איסור לשון הרע  תשכ"ה - 1965. (להלן: " החוק").

5. האמרות שבאו מעטו של המשיב ואשר פורסמו באתר הינן: " לאחר ההפסד בכדורסל. לקצץ במשכורת של השחקנים ומר לנקרי בראשם, האם יש הצדקה לתשלום של   100,000 ש"ח ב-8 חודשים". 

במענה נשאל המשיב על ידי מנהל האתר אם אפשר לראות מסמכים, תלוש משכורת וכדומה והמשיב השיב: " כן יאיר, אפשר. בנו של אלי לנקרי מקבל משכורת של למעלה ממאה אלף שקל בעונת המשחקים תרצה אני מוכן להראות לך".

במענה השיב משתתף בפורום, בשם בן ארז, כי בתור אחד שהיה חלק מהקבוצה ומכיר את הדברים מקרוב, אין אמת בדברים וכי המשכורת הינה נמוכה בהרבה ממה שנאמר ועוד ציין כי עידן לנקרי לא רק משחק בקבוצה ומאמן אותה, אלא גם מאמן קבוצה במחלקת הנוער של האגודה וכי כל האמירות כנגדו חסרות בסיס עובדתי.

תשובתו של המשיב היתה: " זה כבר בטיפול אצל הגורמים הרלבנטיים".

ובהמשך השיב לפניה נוספת: " אתה תמשיך לכתוב ואני יעשה בלאגן ונראה מי ינצח אני או אתה האיש מושחת כמו אבא שלו".

ועוד הוסיף במענה לאחרים באומרו: "ככה זה כשיש אבא סגן ראש העיר".

6. בית משפט קמא נדרש לטענת ההגנה "אמת דיברתי", אותה טען המשיב, ולחילופין לטענת "תום לב בפרסום". לאחר שבחן את הדברים וסקר את העדויות שבאו בפניו קבע בית משפט קמא כי לא קמה למשיב טענת ההגנה של "אמת דיברתי". אולם, בסופו של יום, קיבל את עמדתו של המשיב כי קמה לו הגנה של תום לב בפרסום. לכן, דחה את תביעת המערערים לפיצוי.

7. המערערים ביקשו לתקוף קביעה זו בטענה כי בית משפט קמא ביסס את הגנת תום הלב על הספקות שהתעוררו בליבו באשר לשאלה הראשונה לה נדרש והיא האם היה אמת בפרסום בכל הנוגע לשכרו של המערער 2.

לטענת המערערים הגם שבית משפט קמא עמד על הספקות שהתעוררו בליבו לעניין הגנת אמת בפרסום, ספקות אשר במידה מסויימת ערערו את עמדת המערערים, בפרט לנוכח העובדה כי לא היה בידי המערער 2 כדי להציג מסמכים בכתב אודות רמת השתכרותו,  קבע הוא בסופו של דבר כי לא היה אמת בפרסום. אולם, לטענת המערערים, על בסיס הספקות האמורים, הכיר בית משפט קמא בהגנת המשיב בדבר תום הלב בפרסום, וזאת במנותק מלשון החוק המגדירה מפורשות באילו נסיבות יכול ותקום למפרסם דברי בלע הגנה של תום לב בפרסום, נסיבות אשר, לטענת המערערים, לא התקיימו בעניינו של המשיב.

לטענת המערערים מקום שבית משפט קמא לא בחן מקרוב אם נקט המשיב באמצעים סבירים, לפני הפרסום, כדי לברר אם יש אמת בדבריו, לא יכול המשיב להנות מהגנת תום הלב ובהתאם, טען, כי יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ולדחות את טענת המשיב בדבר תום לב בפרסום.

8. מנגד, טען המשיב, כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא המנומק כדבעי.

דיון

9. השאלה העומדת לדיון הינה אפוא אם יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא אשר הכיר בהגנת המשיב, הגנת תום לב בפרסום.